כשאומרים איטליה אנחנו רואים בדמיוננו פסטה, גונדולות בוונציה, אומנות, טבע , כפרים ציורים בנוף פסטורלי . כשאומרים צרפת אנו נזכרים בסופרים אלבר קאמי, אמיל זולה, ז'אן-ז'אק רוסו, ובאתרים כמו הלובר, מגדל אייפל , יין משובח מחבל בורדו הצרפתי . כשאומרים סין אנו רואים את פריחת הדובדבן, מסורות עתיקות, מקדשים צבעוניים, שדות אורז, דובי פנדה. כשאומרים ברזיל אנחנו רואים בדמיוננו נופי טבע פראים, את העיר היפה ריו דה-ז'נרו, נהר האמזונס , קרנבל, הסופר ז'ורז'י אמאדו, אומנות צבעונית ונאיבית.
אבל כשאומרים ישראל מה אנחנו רואים בדמיוננו?.... פלסטינים, מטעני חבלה, מלחמה, מדינה הנמצאת במלחמה מתמדת על קיומה או שאנו רואים את אלברט אינשטיין, יצחק בשביס זינגר, עדה יונת, מגדלי דוד, עתיקות, עיר הקודש-ירושלים, לווינים, דיסק און קי... השאלה מדוע אנחנו מדינה קטנה שהצליחה ב-63 שנים לקיומה לעשות כל-כך הרבה , להוביל בתחומים רבים לא מצליחה למתג את עצמה כלפי האזרחים והעולם כולו.... מדוע אנחנו לא יודעים לשקף את ההישגים שלנו?..
בואו צפו בסרטון על מדינת ישראל מאתר יוטיוב.
עלינו לזכור כמדינה קטנה עם מעט משאבים טבעיים יכולנו לפתח את הענף התיירותי כמשאב לצמיחה כלכלית.
תהליך המיתוג של המדינה יכול להתחיל בנו המחנכים והמורים, עלינו ללמד את תלמידי המחר להיות שגרירים חיובים למדינתנו על ידי לימוד הישגי המדינה בתחומי המדע, כלכלה, ספרות, אומנות, בטחון, איכות הסביבה. לחשוף אותם להצלחות, לאנשים, לפיתוחים ומוצרים ישראלים ייחודיים בעולם, ולא להשאיר את הנושא לתקשורת הישראלית . אנחנו יכולים לשלב את הנושא במסגרת הלימודים ב"מפתח הלב" העוסק בצדדים החברתיים, בלימודי התנ"ך, ההיסטוריה, מדע, טכנולוגיה , גאוגרפיה, ספרות ואזרחות.
בעידן של שפע מידע תפקידנו לחנך ולהוביל את תלמידנו להיות אזרחים אכפתיים התורמים למדינה כדברי אלברט אינשטיין "החינוך הוא מה שנשאר, כאשר שוכחים את כל הדברים שלמדנו בבית־הספר."
הישגים ישראלים :
הישגים ישראלים ב- פיסבוק
סוף סוף גאווה לאומית
השבמחקאכן יש הישגים רבים לתושבים על מפות ישראל ואנחנו צריכים להסתכל על חצי הכוס המלאה, לדעת לפרגן גם כשצריך.
השבמחקגם אני מסכימה. ואני חושבת שגם התקשורת צריכה להיות חלק מהנושא. כמו שהתקשורת יודעת לחשוף ליקויים היא צריכה לחשוף גם הצלחות, כמו שאמרת להראות את 2 החצאים של הכוס
השבמחק