המאמר "The Rise and the Price of the Standards Movement" שכתב פרופסור עמי וולנסקי דן במדיניות הסטנדרטים שאפיינה את המאה ה-20 והתפשטה ממזרח אסיה לארצות אירופה, אנגליה, ארה"ב וכמובן גם בישראל. הסטנדרטים הביאו למבחני הערכה פנימיים, מצ"ב מבחן חיצוני הנבדק על ידי ראמ"ה , מבחנים בינלאומיים לדוגמא: "פיז"ה", " טאליס " במטרה ליצור רמת הישגים אחידה בקרב התלמידים. פתיחת שערי ההשכלה לכל התלמידים יצרה צורך לאפשר לכל התלמידים להגיע לאותה רמה של ידע, כדי לתת להם אפשרויות שוות ללא קשר למוצאם, רקע משפחתי או כלכלי. המטרה של הסטנדרטים הייתה חיובית, לתת הזדמנות שווה לכל הילדים. לגרום לכל מורה ללא קשר לאוכלוסיית התלמידים או משאבי הזמן או הציוד העומדים לרשותם, להיות אחראי על הישגי התלמידים שלהם. אך הסטנדרטים הפכו להיות המטרה העיקרית שכל מערכת החינוך מכוונת עליה. הילדים בעלי יכולות קוגניטיביות ומגוון כישורים נשארו מאחור. תפיסה המנוגדת לתפיסתו של דיואי, שכדי להגיע להישגים צריכים להתחשב בתרבות, ערכים קהילתיים, יכולות וכישורים של התלמיד היחיד וגם המבחנים צריכים להיות מותאמים ללומד ולשקף את סגולותיו וכישוריו. למרות ההשקעה הרבה בתוכניות לימוד מבוססי סטנדרטים ומבחנים הבודקים את רמת ההישגים של הלומדים לא הביאו לתוצאות הרצויות, הסטנדרטיזציה הביאה את מערכת החינוך להישגים נמוכים, לבינוניות גם בקרב תלמידים בעלי יכולות גבוהות. היא הביאה לפתיחת בתי ספר ממשלתיים אשר דחקו את בתי הספר העצמאיים בעלי תוכניות לימוד יחודיות ואת בתי הספר הפרוגרסיביים המבוססים על משנתו של דיואי. ההישגים הנמוכים הביאו לדאגה רבה בקרב אנשי החינוך והפוליטיקאים, אך לא שינתה את קו החשיבה בישראל ובמדינות אחרות כמו אנגליה וארה"ב אלה חיזקו את העמדה שיש צורך בסטנדרטים במקצועות הליבה:מדעים, שפה ומתמטיקה (בישראל נוסף גם האנגלית). דעה הרווחת בארגון הבינלאומי OECD שסטנדרטים מאפשרים לשמור על רמה ואיכות ההשכלה לכלל הלומדים. מבחנים יוצרים תחרות בונה בין בתי הספר ולכן התלמידים מרווחים במאמצים הרבים שבית הספר והצוות המקצועי המושקעים בהם כדי לעמוד בתחרות. שקיפות תוצאות המבחנים מאפשרת להורים לבחור את בית הספר הטוב ביותר לילדיהם. הסטנדרטים והמבחנים יצרו עומס רב על המורים , המירוץ אחר הציונים הביאה לחזרה לשיטות הלמידה המסורתיות המבוססות על שינון ואחידות. שיטות שלא שיפרו את הישגי הלומדים ואף הביאו להעמסת הלימוד על התלמידים. אחת המטרות העיקריות של הסטנדרטים היה להביא לשוויון בהישגים ואפשרויות בקרב כלל התלמידים (גם ילדים הבאים משכבות המצוקה או ממשפחות מהגרים).
__________________________________________
מאמר: "The Rise and the Price of the Standards Movement"
מדיניות הסטנדרטים לא השיגה את היעד, מכוון שהתלמידים לא יכלו לעמוד ברף הגבוהה של ההישגים ולהורים לא היו האמצעים הכלכליים לעזור לילדיהם להגיע להישגים משמעותיים במבחנים.
אני חושבת שקיום הסטנדרטים הוא דבר חיובי, במיוחד בעידן של גלובליזציה. הסטנדרטים מאפשרים לצוות מורים מגוון ולמנהלי מוסדות החינוך יעד שעליו יש לשאוף. היא יוצרת שפה משותפת בין צוותי ההוראה ויכולה להיות מסמך שיתופי לבתי ספר ייחודיים. הדרך להשגת הסטנדרטים היא החשובה , עלינו לראות את התלמידים במרכז , אם אנחנו רוצים שהם יצליחו לעמוד בסטנדרטים עלינו למצוא דרך כדי לעודד אותם ללמידה, לעודד את התלמידים למצוא את הכישורים והיכולות האישיות ולמצות אותם. עומס המבחנים לא יביאו לתוצאות הרצויות כפי שראינו, אלה העלאת המוטיבציה של המורים. עלינו לעודד את המורים לפתח תוכניות לימוד ייחודיות המתאימים לאוכלוסיית התלמידים בלי לחשוש מתוצאות המבחנים, לאפשר למורה יצירתי לפתח תוכנית לימודים בלי חשש שהרעיון לא יצליח גם עם התוכנית תתקל בקשיים, על ידי חשיבה שיתופית של צוות ההוראה והסקת מסקנות, תמיכת המנהל/ת יכולה להוביל לפיתוח תוכנית לימודים המותאמת לאוכלוסיית הלומדים בבית הספר. עלינו צוות ההוראה לתת לתלמידים ללמוד מתוך סקרנות ועניין תוך גילוי והבניית ידע, תוך התחשבות במגוון סגנונות הלמידה והאינטליגנציות , אינטליגנציה לוגית מתמטית, לשונית, מרחבית (פרופ' הווארד גרדנר) עלינו המורים לתת לתלמידים מענה להטרוגניות של התלמידים בכיתה המתבטא ברקע תרבותי , חברתי-כלכלי שונה ויכולות קוגניטיביות שונות (היום תלמידים בעלי יכולות גבוהות ממוצע לומדים לצד תלמידי השילוב, בעלי יכולות נמוכות מהממוצע) , עלינו לגוון את דרכי ההוראה ולתת לתלמידים אפשרויות שונות להציג את הידע בדרכי הערכה חילופיות, כמו תלקיט, מצגת, ניתוח אירוע, הדמיה, כדי לתת לכל התלמידים למצות את הפוטנציאל שלהם .
__________________________________________
מאמר: "The Rise and the Price of the Standards Movement"
שלום אביבה.
השבמחקשמי חגי ואני סטודנט לתואר שני בניהול מערכות חינוך במרכז ללימודים אקדמאיים.
אני לא מבין על מה מתפלאים הלא זה כמו כל דבר במדינה, מכוונים למשהו מסויים ורוצים תוצאות מסויימות,משקיעים ים של כסף ולחץ על המורים במערכת כשהכשלון ידוע מראש. אם רוצים להגיע לתוצאות חיוביות במבחנים סטנדרטיים כאלה ואחרים צריך לא רק להחליט על תוכניות לימודים,חייב לקחת בחשבון את כל המשתנים המציאותיים ולתת להם מענה,כמו למשל,תלמידים מתרבות שונה,תלמידים עם קשיים שונים,מצבו של סגל ביה''ס,תלמידים מצטיינים ועוד ואז לראות אם בכלל יש תשתית,כסף ומענה שונה לתלמידים שונים,כלומר,מה צריך לעשות בשטח לאור כל המשתנים השונים על מנת להגיע לתוצאה הרצויה ואז לטפל בבעיות השורשיות בשטח ולא להפיל על כל המורים ועל כל התלמידים את אותו מבחן או את אותה תוצאה רצוייה מבלי להתחשב במשתנים השונים בשטח.לצערי ככה עובדים במדינה הזאת קודם מנחיתים מה רוצים ואז מעלצים את כל המערכת לעמוד באותו סטנדרט מבלי לתת מענה שונה למשתנים השונים שבכל בית-ספר,למשתנים השונים בכל עיר ובפרט למשתנים השונים לתלמידים שונים. אם לפני כל יעד,מטרה או תוצאה היו מטפלים בבסיס,בתשתית,במענה לצרכים שונים של תלמידים ובתי ספר שונים ורק אח''כ דורשים את התוצאות המיוחלות אז גם היינו מצליחים יותר.
שלום אביבה, שמי מיכל ואני סטודנטית לתואר שני . במסגרת הקורס" תקשוב ולמידה" התבקשנו להכנס לבלוג ולהגיב.
השבמחקאני לומדת אצל פרופ' וולנסקי וקראתי את המאמר הנ"ל. אני מסכימה עם כל מה שכתבת וחושבת כמוך, שחייבים לגרום לילדים מוטיבציה ללמידה , לפתח אצלם כישורים ויכולות. אני גננת ואני מרגישה שבגן הרבה יותר קל מאשר בבית ספר , למרות שגם בגנים בשנים האחרונות יש הרגשה שהגן הפך לבית ספר קטן...
וחבל!